גישור בגירושין

נכתב על ידי עו''ד ערן עזרא

בגירושין הייה חכם, לאו דווקא צודק!

מבחינה חברתית ואישית, פתרון מוסכם עדיף לרוב על פתרון כפוי וכוחני. סכסוכים רבים המובאים להכרעה שיפוטית, מספקים פתרון כפוי, במקום בו ניתן היה להשיג פתרון הסכמי.

תביעת גירושין מעצם טיבה היא הליך כוחני, המלווה בהוצאות רבות, שאורך זמן ממושך "טחנות הצדק טוחנות לאט", המצריך כוחות נפשיים, מלווה בנעיצת ציפורניים, חשיפת שיניים ובעיקר משפיע על הילדים וגורם להם נזקים, שלא תמיד נראים לעין.

הליך גירושין הוא מלחמת התשה. "מלחמה כמו במלחמה".

גישור הוא שיטה אלטרנטיבית ליישוב סכסוך, שלא על דרך הגשת תביעות לבית משפט. הרעיון בדלת האחורית של ההליך הוא, כי עדיפים (לרוב) גירושין בהסכמה מגירושין בהסלמה, גם אם זה מלווה (אולי) בוויתורים מסויימים מצידך.

עד לפני מספר שנים, עסקו אך מעטים בגישור. בהיעדר מסגרות חברתיות לפתרון ויישוב סכסוכים, הובאו מרבית הסכסוכים להכרעה שיפוטית. לאחרונה, הפך הליך הגישור למעין תנועה חברתית בכלל ובתחום דיני המשפחה בפרט, כמות המגשרים גדלה משמעותית, הוקמו מרכזי גישור וניצבת לפנינו "מהפיכה" אמיתית בתחום.

בבסיס הגישור מונחת תשתית רעיונית "כי אדם לאדם אדם". הליך הגישור מוגדר: כהליך, אשר בו מתערב צד שלישי, נייטרלי, המסייע לצדדים המתעמתים להגיע להסדר מרצון של חילוקי הדעות שלהם, לצורך יישוב הסכסוך ביניהם. הליך זה מאפשר לצדדים מעבר חופשי של אינפורמציה ביניהם, והוא מבוסס על יצירת אמון בין הצדדים.

הליך זה מסייע לתקשורת ולהבנה בין הצדדים, זיהוי אינטרסים משותפים ומציאת פתרון שיוביל לסיום הסכסוך על דרך של הסכמה.

יחסים שבינו לבינה, מתפתחים על דרך של הסכמה להיפגש, הסכמה ליצור חיי שיתוף, והסכמה (לרוב) להביא ילדים לעולם וליצור תא משפחתי מאוחד. עם זאת, סיום היחסים שבין צדדים נשואים, פעמים רבות, עולה על שרטון, שלא על דרך של הסכמה הדדית. המצב המשפטי וההלכתי כיום, מביא לתוצאה הפוכה מההגיון הבריא והשכל הישר. במקום לעודד צדדים נשואים לשמור על התא המשפחתי, המצב המשפטי כיום, גורם להחרפת מערכת היחסים בין הצדדים ע"י מאבק "מירוץ הסמכויות", והחשש שמא בן הזוג יקדים בפנייה לערכאות.

הליך הגישור מציע פתרון, שלא על דרך המלחמה, אלא על דרך השלום, ההסכמה, ההבנה, והעמדת בן הזוג במצב, בו הוא יישאר ביחסים טובים (ככל שניתן) עם האדם איתו הוא חלק חיים משותפים תוך ראיית טובת הילדים, ובעיקר ייחודו, הוא הבאת פתרון יציב, שלו תוצאות ארוכות טווח. הפתרון אשר מכבה את אש המחלוקת, ואינו משאיר גחלים שעלולות להצית את האש מחדש.

הסכמה היא מילת המפתח. הסכמה כמו בנישואין, כך בגירושין, בהחלפת האלימות, כמו גם בהחלפת המלחמות, הסכמה ליצור דרכי שלום, ובעיקר הסכמה להגיע להבנות.

כוחו של המגשר מוגבל, הוא אינו מחליט על הצדדים, ואין בכוחו לכפות עליהם פתרון. תפקידו מתמקד בהסדרת היחסים בין הצדדים, סיוע בהליך התקשורת, זיהוי אינטרסים משותפים, והכוונה לסיום המחלוקות על דרך של הסכמה ולא על דרך הכפייה.

המגשר אין תפקידו להחליף את בית המשפט, אלא, להביא בשיתוף עם הצדדים, לפתרון סכסוך בדרך המתאימה ביותר לאינטרסים של הצדדים על דרך ההסכמה והבנה ולא על דרך הכוחניות והכפייה השיפוטית.

ההסכם בגישור הוא תוצאה של משא ומתן בין מגושרים, שלוקחים חלק פעיל על החלטותיהם. ההסכם מבוסס על הבנת הנישואין ונותן מענה הן לצרכי ההורים והן לצרכי הילדים. כיבוי השריפות, ללא מקום להצתה מחודשת, וההגעה לפתרון מוסכם, מובילים את הילדים ואת ההורים למקום בריא יותר, המבוסס על אינטרסים משותפים והבנות הדדיות
eranelaw@gmail.com

ערן עזרא, עו"ד ומגשר מוסמך המתמחה בפלילים וגירושין, התמחה בפרקליטות מחוז מרכז וניהל סניף של חברת עו"ד מובילה בתחום טל' 0528986320 מייל: eranelaw@gmail.com

מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי.

ידועים בציבור

נכתב על ידי עו''ד ערן עזרא

החברה המערבית מקבלת כיום צורות שונות של התאגדות בחיי המשפחה.
בשנים האחרונות התרבו הזוגות אשר חיים יחד ללא טקס של חופה וקידושין. מצב זה הוא לעיתים כורח המציאות הנובע ממניעים דתיים, לעיתים הסיבה טמונה בקושי לפרק את התא בו הם שרויים, ואחרים עושים זאת ממניעים כלכליים או בשל חוסר האמונה במוסד הנישואין.
המציאות הביאה את הערכאות המשפטיות להשוות את המצב החוקי בין זוגות נשואים לזוגות שאינם נשואים, ולהכיר בכך שהלכת השיתוף יכולה לחול גם על זוגות שאינם נשואים.
הטוען לקיומם של יחסי 'ידועים בציבור' עליו נטל ההוכחה. יש להוכיח קיומם של שני יסודות, חיי משפחה וניהול משק בית משותף. יסוד חיי המשפחה מורכב, בין היתר, מקיומם של יחסי אישות הנהוגים בין בעל לאשתו, יחסי אהבה וחיבה. ניהול משק בית משותף, אינו יסוד נפרד ועצמאי, אלא הוא נגזר מחיי המשפחה ומכוון לניהול משק בית כפועל יוצא של חיים משותפים, ולא מתוך בחירה של נוחות או כדאיות. המבחנים לקיום היסודות אינם נוקשים וכל מקרה ייבחן לגופו. עם זאת, לצורך כוונת שיתוף אצל זוגות שאינם נשואים, נדרשת ראייה מחזקת, מעבר לזו הנדרשת בין בני זוג נשואים, לפיכך, הנטל המוטל על הטוען לשיתוף ביחסי "ידועים בציבור" כבד יותר.
ישנו הבדל מהותי שבדין בנוגע לכוונת שיתוף בין בני זוג נשואים לאלה שבחרו לחיות יחד ללא מוסד הנישואין.
חזקה היא, כי לגבי זוגות נשואים קיימת כוונת שיתוף ברכוש. חזקה זו נוגעת לזכויות סוציאליות, לדירת מגורים, לנכסים, לחשבונות וכו', ובמרבית המקרים היא שרירה וקיימת, אף ללא קשר לרישום בפועל. מי שטוען להפרדה רכושית, עליו מוטל נטל ההוכחה, הכרוך בהצגת בראיות משכנעות.
לעומת זאת, במערכת יחסים של ידועים בציבור, על בן הזוג שטוען ל"חזקת השיתוף", להוכיח שגמירות דעתם של הצדדים היתה לשיתוף, והיא השתכללה מאורח חייהם כידועים בציבור.
פרק הזמן הנדרש לחיים משותפים, כדי שייחשבו הזוג לידועים בציבור משתנה ממקרה למקרה. בפסק דין היועץ המשפטי נגד שוקרן, נקבע כי די בשלושה חודשים כדי להיכנס לגדר ההגדרה.
הדין האישי מחיל על הבעל חובה לזון את אשתו. מזונות אשה ניתנים כל עוד הצדדים נשואים. עולה השאלה, האם 'ידועה בציבור' זכאית למזונות כשל אשה נשואה? הלכה פסוקה היא כי 'היעדר קיומו הפורמאלי של מוסד הנישואין אינו גורר אחריו קיומן או היעדרן של חובות אזרחיות בין הצדדים'.
לפיכך, ידועה בציבור יכולה לבסס את זכויותיה למזונות מכוח הסכם בינה לבין בן זוגה. זכויות אלו נגזרות מאומד דעתם של הצדדים וכוונתם הסובייקטיבית. מערכת זו מתמקדת בציפייה של בני הזוג מהיחסים הזוגיים שקיימים ביניהם. הפסיקה פיתחה בנושא זה מבחנים שמתקיימים גם בהיעדר קיומו של הסכם בין הצדדים, כך לדוגמא, בבר"ע 8266/99 פלונית נגד פלונית, פ" נח(2) 213, קבע השופט גרנית, כי "תחושת ההגינות, הצדק והיושר, מחייבים להגן על התובעת, שהיא הצד החלש מבחינה כלכלית ולקבוע כי על הנתבע להמשיך ולתמוך בתובעת מבחינה כלכלית, אי חיוב הנתבע במזונות התובעת יהיה בניגוד לחובתו לנהוג כלפיה בתום לב, הואיל והיא הסתמכה על הנתבע כשנענתה להפצרותיו לבוא לישראל ולחיות עמו, היא ילדה לו שני ילדים והא שזן אותה במשך 19 שנים וסיפק לה רמת חיים גבוהה. אני סבור כי על הנתבע להמשיך ולהשלים את הכנסתה של התובעת כל ימי חייה, בסכום שיקבע בנפרד".
פסיקה זו היא דוגמא קלאסית לחיוב בן זוג במזונות במסגרת חיים של ידועים בציבור. עם זאת, משך התקופה והיקף החיוב במזונות, יהיה תלוי בנסיבות המקרה הספציפי.
כמו כן, עולה השאלה מהם זכויותיו של ידוע בציבור בנוגע לדיני ירושה?
סעיף 55 לחוק הירושה תשכ"ה 1965, קובע כי "איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה ומת אחד מהם, ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים, כאילו המוריש שציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת בצוואה שהשאיר המוריש".
לפיכך, היסודות אותם יש להוכיח 1. חיי משפחה 2. משק בית משותף 3. איש מהם לא היה נשוי לאחר.
הקשר בין בני זוג הוא מפגש רצונות שנבנה על ידי אמון, שיתוף ויצירת תא משפחתי, כל אחד בדרכו. הבעיות מתעוררות עת אחד הצדדים מעוניין בניתוק הקשר, ומבקש ליצור לעצמו יתרון, שלא כדין, על ידי התנערות מהמחוייבויות אותן הוא נטל על עצמו.
לאור הבעיות שעלולות להתעורר בנוגע למוסד הידועים בציבור, מומלץ למנוע אי הבנות במקרים של פרידה או חו"ח פטירה. רצוי להכין צוואה והסכם לחיים משותפים בין בני זוג, על מנת לקבוע את מערכת היחסים וחלוקת הרכוש הקיים או הרכוש העתידי שייצבר.
הסכם לחיים משותפים בין בני זוג מטרתו היא הסדרת היבט המזונות וההיבט הרכושי.
לפיכך, ראוי לאשר הסכם זה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ולמנוע מחלוקות אפשריות עתידיות או מתחים מצד בן הזוג או משפחתו.
eranelaw@gmail.com

מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי.

משמורת ילדים

נכתב על ידי עו''ד ערן עזרא

חזקת הגיל הרך, הנגזרת מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב 1962, קובעת כי ייטב לקטין להיות במשמורת אמו לפחות עד גיל 6. גיל זה נקבע לאור הנחות יסוד, כי הילד בגיל זה זקוק לאמו מבחינת השגחה, טיפול, מקום טבעי וצרכיו הפיזיים. לפיכך, עד גיל 6, במרבית המקרים, המשמורת תהיה בידי האם.
חזקה זו חלה הן על בית הדין הרבני והן על בית המשפט לענייני משפחה. בנוגע לסוגיית מירוץ הסמכויות והערכאה שתידון בנושא המשמורת. במידה ואחד הצדדים הקדים והגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, הרי שנושא המשמורת כרוך מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין, לפיכך, גם אם לא קיימת בפועל כריכת המשמורת, הנושא יידון בבית הדין הרבני. אולם, אם לא הוגשה תביעת גירושין, והוגשה בפועל תביעת משמורת לבית המשפט לענייני משפחה, זו תהיה הערכאה שתידון בנושא.
בעבר, בתי המשפט ובתי הדין הרבניים נהגו לסטות מחזקת הגיל הרך אך במקרים חריגים במיוחד. משמעות פסיקת הערכאות השונות היתה, כי אין לפתוח צוהר למשמורת בחזקתו של האב, בגילאים האמורים, אלא במקרים חריגים. מגמה זו החלה להשתנות בשנים האחרונות. פקידות סעד, פסיכולוגים ומומחים נוספים החלו להגיש לערכאות יותר חוות דעת לפיהן, ההורה המשמורן הראוי הוא האב.
כיום, מתרבים האבות אשר מגדלים את ילדיהם בצורה מופתית ומהווים הן את דמות האב והן את דמות האם בבית. המציאות מלמדת שנשים רבות מפתחות קריירה מצליחה, ואילו האב עומד בהצלחה רבה בכובעיו השונים, ולפיכך נוצר (לעיתים) מאבק על המשמורת. גישה ליברלית זו מקדמת את עיקרון השיוויון, ומתקדמת בקנה אחד עם ההתפתחות המודרנית.
מלחמה על המשמורת נובעת ממניעים שונים. ישנם הורים שנלחמים על החזקה כדי להוכיח לילדים שהם לא וויתרו על מקומם בחייהם, אחרים ממניעים כלכליים, וישנם הורים הסבורים בכל תוקף שהם יעניקו לילדים את הבית החם לו הם זקוקים.
סוגייה חשובה היא נושא הבגידה והשלכותיה על משמורת הילדים. התייחסות מחמירה של בתי הדין הרבניים לנושא הבגידה, עלולה להשפיע בהחלטה על משמורת הילדים. לפיכך, במידה והוכחה בגידה, גם אם לא באופן וודאי, רצוי להיוועץ במומחה בתחום בנוגע למירוץ הסמכויות והערכאה המועדפת.
הליכי גירושין או משבר בחיי הנישואין, משפיעים על הילדים מבחינה רגשית, לימודית וחברתית. הנזקים שנגרמים לילדים נובעים כתוצאה ממצבם הנפשי של ההורים, ההסתות, המשברים הכלכליים הנלווים והידיעה שהתא המשפחתי עומד בפני פירוק.
רצונם של ההורים לקבל חזקה על הילד עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט רק אם מדובר בטובת הילד. קיימים קריטריונים רבים לפיהם נקבעת טובתו של הילד. לרוב, לא יכריע בית המשפט בסוגייה זו, מבלי להיוועץ במומחים בתחום. על פי רוב, נוהג בית המשפט לאמץ את חוות דעת המומחים לגבי טובתו של הילד.
תביעות המשמורת המוגשות לבתי המשפט או לבתי הדין מלווה בבקשה למינוי פקידת סעד. תפקידה של פקידת הסעד, נועד לסייע לערכאה השיפוטית לבחון את טובת הילד. כחלק מההליך, נערכים להורים מבחני מסוגלות הורית, שתפקידם לבחון את המסוגלות ההורית של הצדדים ולהמליץ על ההורה המשמורן המתאים יותר.
תפקיד חשוב בהליך נתון לגילו של הקטין. ככל שגילו גדול יותר, כן ייתן בית המשפט, משקל רב יותר לרצונו של הקטין, לאחר שמיעת עמדתו בנדון.
לאחר שהערכאה המוסמכת קיבלה את חוות דעת המומחים בתחום, שמעה והתרשמה מהקטין, לפי נסיבות העניין, וגיבשה עמדתה בנושא, היא קובעת מיהו ההורה המשמורן הראוי יותר.
טרם ההחלטה לגבי משמורת ולאחריה, אתם נשארים ההורים של ילדיכם, לפיכך, אל תוותרו על הסדרי הראייה הראויים. הסדרי ראייה ראויים, הם שני ימים באמצע שבוע בשעות קבועות ובכל סוף שבוע שני. בנוגע לחגים וחופשות, נהוג לחלק את התקופות באופן מחזורי אשר מקנה שוויוניות. אל תוותרו על זכותכם לראות את הילדים בקביעות, ואל תשחקו עם השעות והימים, מחקרים מראים כי ילדי גירושין מחכים ומצפים להסדרי הראייה, על מנת שיוכלו לבלות במחיצת ההורה שאינו המשמורן. הליך הגירושין כבד מנשוא על ילדי גירושין, לפיכך, לא כדאי לערב אותם בסכסוכי הורים או לגרור אותם כחלק מהליך הגירושין.
הבאת הקטין בשעות לא מוסכמות או לקיחתו בזמנים לא צפויים, עלולים לגרום להסלמת היחסים בין הצדדים שיכולה להביא לידי הזמנת משטרה ויצירת אווירה עכורה. זיכרו, כל מהלך שנועד ליצור ייתרון דרך הילדים, יגרום להם נזקים שיהיה קשה מאוד (אם בכלל) לרפא.
יחסים טובים בין ההורים יקלו בעתיד על ההתמודדות עם התנאים שנוצרו. כך לדוגמא: כאשר הורה יהיה מעוניין לקחת את הקטין לחופשה בחוץ לארץ, ולקחת עימו את הקטין, הוא לא יצטרך להיתקל בצו עיכוב יציאה מהארץ לקטין, שימתין לו במשטרת הגבולות.
פסק דין במשמורת לעולם אינו סופי. קביעת החזקה על הילד, ניתנת לשינוי בקרות נסיבות מסוימות. כך לדוגמא: שינוי מצבו הבריאותי של ההורה המשמורן, הזנחה, שינוי במצב כלכלי או שינוי נסיבות מהותי אחר. במקרים אחרים, בית המשפט שינה את החזקה בעקבות הסתה קיצונית כלפי ההורה שאינו משמורן. בית המשפט רואה לנגד עיניו את זכותו של הילד לשהות במחיצתו של ההורה שמכבד את הצד האחר, ויכול לדאוג לצרכיו הפיזיים והנפשיים של הקטין.
חשוב לראות את טובת הילד לנגד עיניכם, אם הינכם מצויים בפני משבר גירושין או בעיצומו, חישבו על טובת הילדים במסגרת הליך הגירושין, יש הורים המבקשים את המשמורת מטעמים כלכליים, יש המבקשים את המשמורת מטעמים טקטיים כחלק מאסטרטגיית גירושין ויש הורים שחפצים בגידול הילדים וחינוכם. באיזון האינטרסים, חשוב להיוועץ עם עורך דין מומחה בתחום ולחשוב על הדרך המהירה ביותר, שיכולה להוביל לתוצאה הטובה ביותר ללא פגיעה בילדים
eranelaw@gmail.com

מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי.