הסכמי הורות

נכתב על ידי רות דיין-וולפנר

אחת ההתפתחויות המעניינות המסתמנות בעשורים האחרונים היא הניסיון להגדיר את המשפחה סביב ההורות כמרכיב ראשוני ולא סביב קשר הנישואין.
בהמשך למגמה זו, נחקק חוק משפחות חד הוריות, התשנ'ב - 1992 אשר מעניק הכרה למבנה משפחתי הסובב סביב ההורות ולא סביב הזוגיות. התפתחות זו עונה על צורך אנושי טבעי להולדת ילדים ולמימוש הורות גם ללא קשר נישואין.

נשים המגיעות לגיל מסוים ורוצות לממש את פוטנציאל ההורות הטמון בהן וגברים אשר מסיבות אלו או אחרות לא מימשו או לא יכולים לממש קשר זוגי אשר יביא למימוש פוטנציאל ההורות שלהם יכולים כיום לעשות זאת בדרכים אחרות. הדרך המוכרת יותר להבאת ילד לעולם במסגרת זוגית ללא קשר נישואין היא של נשים שהגיעו לפירקן והחליטו להביא ילד לעולם בעזרת ידיד קרוב או מכר מזדמן ובחרו שלא למסד את הקשר הזוגי. הבאת ילד לעולם במקרים אלו יכולה להיות תוצר של הליך מתוכנן מחד ומאידך תוצר של יחסים מזדמנים אשר בעקבותם הרתה האשה ובני הזוג הסכימו להמשיך את ההריון. דרך נוספת וחדשנית הינה דרכו של המרכז להורות אחרת אשר שם לעצמו כמטרה את יצירת האפשרות להפגיש בין גברים ונשים המעונינים להיות הורים אך יחד עם זאת אינם יכולים או אינם רוצים לחיות במסגרת זוגית מקובלת. להבדיל מהורים מסוימים אשר מרגישים כי הילד 'נכפה' עליהם בדרך זו או אחרת, הזוגות המוזכרים לעיל מכינים עצמם מראש להורות ואף עורכים בינהם מראש הסכם שמטרתו להסדיר את חלוקת נטל ההורות בין שני ההורים. הסכמים אלו מסדירים מספר אלמנטים בסיסיים בגידול הילד והחזקתו ובאים לתת מענה לצרכים שיתעוררו במהלך גידול הילד.

מה כולל ההסכם?

שם הילד ? על פי חוק השמות ילד אשר הוריו אינם נשואים נושא אוטומטית את שם משפחתה של אמו ועל אביו להסכים לנשיאת שמו באם מעונינים ההורים שהילד ישא את שם האב. על כן, מסדירים ההורים בינהם מראש גם נקודה זו וקובעים את שמו של מי ישא הילד.

משמורת ? ההורים קובעים במשמורתו של מי יהיה הילד, דהיינו מיהו ההורה אצלו מתגורר הילד. יצוין כי על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ'ד ? 1962 שני ההורים הינם אפוטרופסיו הטבעיים של הילד. אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הילד, לחינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה, וכן שמירת נכסיו ניהולם ופיתוחם. הורים החיים בנפרד זכאים להסכים בינהם מי יהיה האפוטרופוס ומי יחזיק בילד. המקובל בהסכמים מעין אלה הוא להשאיר את האפוטרופסות בידי שני ההורים ולקבוע מי יהיה ההורה המשמורן דהיינו ההורה עימו הילד מתגורר אשר הוא זה שמטבע הדברים נושא בעיקר נטל הגידול.

הסדרי ראיה ? כיוון שהילד מתגורר בפועל אצל אחד ההורים, נהוג לקבוע מראש הסדרי ראיה של ההורה השני עם הילד. הסדרי הראיה נקבעים על פי צרכי הצדדים ואפשרותם בפועל להיפגש עם הילד בהתחשב באילוצים הנובעים מחיי היום יום. כשהסדרי הראיה יוצרים מצב בו הילד נמצא זמן שווה פחות או יותר אצל כל אחד מההורים מדובר למעשה על משמורת משותפת. מחקרים הראו כי למשמורת משותפת ישנם הבטים שלילים וחיוביים וכי יש לבחון כל מקרה לגופו על מנת לאמוד את חוסנו הנפשי של הילד. אחד הגורמים החשובים ביותר ליציבותו הנפשית של הילד הינו מקום מגורים אחד קבוע, ועל כן הורים הבוחרים בהסדר של משמורת משותפת חייבים להקפיד על זמנים קבועים בהם הילד נמצא עם אחד ההורים וכן מחייב הדבר את ההורים להתגורר בסמיכות זה לזו.

מזונות ? מזונות הילד כוללים את כלל ההוצאות בגין גידול הילד, החל במזונו ולבושו, עבור דרך שכר לימוד לגן ובית הספר, שיעורים פרטיים, חוגים, הוצאות רפואיות, צעצועים ומשחקים, וכלה בהוצאות מדור הכוללות את חלקו של הילד בשכר הדירה ובחשבונות השוטפים.

על פי הדין במקרה של ילדים יהודים, על האב לשאת בכל צרכי הילד עד גיל 6 שנים, ומגיל זה ועד גיל 15 על האב לשאת בצרכיו ההכרחיים של הקטין. 'צרכים הכרחיים' הוגדרו ע'י בית המשפט כמזון, ביגוד והנעלה, חלקם של הילדים בשכר הדירה ובהוצאות הבית, וצרכים הכרחיים מינימליים של הילד הספציפי כגון הוצאות רפואיות מיוחדות של אותו ילד. לגבי הוצאות שמעל המינימום ההכרחי המוגדר 'כצרכים הכרחיים', על האב והאם כאחד להשתתף בהם לפי מידת יכולתם. באשר לילדים מעל גיל 15 ועד גיל 18 ? החיוב במזונותיהם חל שווה בשווה על שני ההורים. יצוין כי קיימת הנחה בדבר תלותם של ילדים בהוריהם מגיל 18 ועד סיום שירותם הצבאי, ועל כן מקובל כי משולמים מזונות לילדים עד לסיום שירותם הצבאי בשיעור של 1/3 אחד מסכום המזונות המלא.

יודגש כי כללים אלו חלים בין אם ההורים נשואים זה לזו ובין אם אינם נשואים זה לזו, והם ישמשו את בית המשפט בבואו לקבוע את סכום המזונות הדרוש לילד במידה ותוגש תביעת מזונות.

אך כאשר עורכים ההורים הסכם בינהם בנוגע למזונות הילד ביכולתם להתעלם מכללים אלו, ולקבוע הסדרים אחרים על פי הסכמתם, ובלבד שההסדר שיקבעו לא יפגע בזכות הילד למזונות.

הסכם בין הורים הקובע את מזונות הילדים תלוי בהחלטת ההורים בעניין משמורת הילדים. בהסכם לפיו האם היא ההורה המשמורן ולאב הסדרי ראיה, נהוג לקבוע את סכום המזונות שישולם ע'י האב לאם לצורך מזונות הילד כאשר סכום זה מורכב מסכום מוגדר הכולל את ההוצאות הקבועות של הילד כגון מזון, ביגוד, מדור, חינוך וכו´, ומסכום משתנה הכולל השתתפות בהוצאות רפואיות מיוחדות שאינן מכוסות ע'י הביטוח הרפואי, כגון טיפולי שיניים, טיפולים פסיכולוגיים, שיעורים פרטיים, חוגים, קייטנה, וכל הוצאה אחרת עליה יסכימו בינהם ההורים.

כאשר המשמורת משותפת או כאשר הסדרי הראיה מחלקים את הזמן בין ההורים באופן כמעט שיוויוני, ניתן אף לפתוח חשבון בנק משותף על שם הילד אליו יפקידו ההורים מדי חודש סכום מוסכם, וממנו ימשכו ההורים את ההוצאות השונות עבור הילד. במקרה כזה ניתן אף לקבוע כי סכומים עודפים יכנסו לחשבון חסכון ע'ש הילד, או ישמשו לכל מטרה מוסכמת אחרת. ניתן לקבוע כי שני ההורים יפקידו לחשבון הילד סכום שווה או שונה, או שהסכום שיופקד יהווה אחוז מסויים ממשכורתו של כל הורה. הסדר מסוג זה מצריך יחסי אמון פתוחים והדדים בין שני ההורים, ויכולת תקשור ואמפתיה גבוהה בין ההורים.

הסכמים מעין אלו יש לאשר בבית המשפט לענייני משפחה, אשר בוחן את הוראות ההסכם ואת הסכמות הצדדים, ומעניק להסכם תוקף של פסק-דין.

ההסכם בין ההורים לכשעצמו אינו חוסם את אפשרות הילד לתבוע מזונות מאביו או מאמו, אולם אם ההסכם אושר בבית המשפט, תהיה לכך בדרך כלל חשיבות.

הסכם מזונות ומשמורת ואף פסק דין למזונות ולמשמורת יכולים להשתנות כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות. כך למשל תוכל האם (כהורה משמורן) לתבוע הגדלת מזונות כאשר מחלה קשה של הילד הביאה לשינוי נסיבות והגדלת ההוצאות על הקטין, ואילו האב יוכל לתבוע הקטנת מזונות כאשר השתנו הנסיבות וכעת עליו לשלם למשל מזונות לילדים נוספים שנולדו לו והוא אינו עומד בכך מבחינה כלכלית, או כאשר כושר השתכרותו נפגע בצורה בלתי הפיכה. יחד עם זאת, יצויין כי בתי המשפט נוטים פחות לקבל תביעות של הקטנת מזונות מאשר תביעות להגדלתם עקב שינוי נסיבות מהותי.

עו"ד רות דיין-וולפנר הינה בעלת משרד עו"ד רות דיין ושות' ובעלת אתר האינטרנט גירושין - מרכז מידע מקיף. עו"ד דיין הינה בעלת נסיון רב בתחום דיני המשפחה בכלל והליך גירושין בפרט, ועוסקת באופן תדיר בניהול תיקי גירושין מורכבים בכל הערכאות המשפטיות לרבות בתי הדין הרבניים.

מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי.

גירושין אזרחיים בישראל

נכתב על ידי רות דיין-וולפנר

בני זוג שאינם שייכים לאותה עדה דתית (יהודיה ונוצרי, יהודי ונוצריה, נוצריה ומוסלמי, יהודיה ומוסלמי וכו'), שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל, נזקקו כדי להתגרש, לפנות לנשיא בית המשפט העליון שיקבע באיזו ערכאה יותרו הנישואין. ההליך היה ארוך ומסורבל יחסית.
בחודש אוגוסט פורסם חוק המשנה את פני הדברים. לא עוד פניה לנשיא בית המשפט העליון לשם קביעת ערכאה, כי אם מתן סמכות לבית המשפט לענייני משפחה לבצע את התרת הנישואין.
החוק קובע את סמכות בית המשפט לענייני משפחה כאשר : (1) מקום מושבו של המשיב בישראל; (2) שני בני הזוג הם אזרחים ישראלים; (3) מקום מושבו של המבקש בישראל, ובלבד שהתגורר בה במשך שנה לפחות בסמוך להגשת הבקשה להתרת הנישואין; (4) מקום מושבו של המבקש בישראל, ובלבד שמקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג היה בישראל; (5) המבקש הוא אזרח ישראלי ומקום מושבו בישראל; (6) המבקש הוא אזרח ישראלי והתגורר בה במשך שנה במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה להתרת הנישואין; (7) המבקש הוא אזרח ישראלי ונמצא בישראל במועד הגשת הבקשה להתרת הנישואין, ובלבד שבאותו מועד, במקום מושבם האחרון של בני הזוג לא ניתן לערוך גירושין על פי כל דין. (ב) לענין סעיף זה, "מקום מושב", של אדם - המקום שבו נמצא מרכז חייו או מקום מגוריו הרגיל.
במקרים בהם אחד מבני הזוג יהודי, מוסלמי, דרוזי או נוצרי (בן לעדה נוצרית המקיימת בית דין בישראל), או כששני בני הזוג שייכים לעדות דתיות שונות ומוכרות, יפנה נשיא בית המשפט לענייני משפחה בכתב לראש בית הדין הנוגע בדבר כדי שיקבע אם יש צורך בגירושין על פי הדין הדתי שלפיו הוא דן. על ראש בית הדין הדתי למסור עמדתו לבית המשפט ולבני הזוג תוך 3 חודשים.
קבע ראש בית הדין כי יש צורך בגירושין יעביר בית המשפט את הבקשה להתרת הנישואין לבית הדין הדתי, כדי שיקבע את המועד לדיון ולהחלטה בדבר הגירושין, ואולם אין בהעברת הבקשה כדי להקנות לבית הדין סמכות שיפוט בענינים הכרוכים בגירושין; לבית הדין יהיו הסמכויות הנתונות לו על פי כל דין לצורך הגירושין.
קבע ראש בית הדין כי אין צורך בגירושין או שלא נמסרה קביעה בתוך שלושה חודשים מיום משלוח הפניה והמועד למסירתה לא הוארך, או שחלפה התקופה שניתנה כארכה - ידון בית המשפט בבקשה להתרת הנישואין.
על פי איזה דין פוסק בית המשפט לענייני משפחה את הגירושין?
בית המשפט דן לפי סדר העדיפות הבא :
(1) הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף של בני הזוג;
(2) הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג;
(3) הדין הפנימי של ארץ אזרחותם המשותפת של בני הזוג;
(4) הדין הפנימי של מקום עריכת הנישואין - ובלבד שבית המשפט לא ידון לפי דין כאמור אם חלים על פיו דינים שונים על שני בני הזוג או אם לא ניתן לפיו לערוך גירושין.
אם אין דין פנימי לפי אחת האפשרויות המפורטות לעיל, רשאי בית המשפט לדון לפי הדין הפנימי של מקום מושבו של אחד מבני הזוג, כפי שייראה לו צודק בנסיבות הענין.
בני זוג המגישים בקשה מוסכמת להתרת נישואיהם אינם צריכם להוכיח את הדין החל עליהם, והסכמתם מספיקה על מנת להוות עילה לגירושין.

מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי.

העלמת הכנסות בהליך גירושין

נכתב על ידי רות דיין-וולפנר

בגירושין, כמו במלחמה, לעיתים קרובות כל האמצעים כשרים וכשמורידים את הכפפות, דבר ראשון מתחילים להחביא את הכסף... עצמאי שגלגל עשרות אלפי שקלים בחודש מציג עצמו כאומלל בעל חובות רבים כשמגיע רגע החיוב במזונות. כספים שהיו בחשבונות בנק נעלמים כלא היו, מועברים ל"כיסוי חובות" כשצריך לחלק אותם עם האשה, ובני משפחה קרובים הופכים להיות "נושים צמאי דם" ומקבלים בשמחה כספים שמגיעים לצד השני... וזה רק קצה הקרחון. אין גבול לדמיון הפרוע ולכושר ההמצאה כאשר המטרה היא הברחת רכוש מפני חלוקתו עם מי שחי לצידך שנים רבות, והתחמקות מתשלום דמי מזונות לילדים כשקודם לכן הוצאת עליהם כספים רבים ללא הנד עפעף.

בתי המשפט מודעים לחלק גדול מהשיטות, אך לא מאפשרים בקלות לחשוף אותן. כך למשל בית המשפט העליון (ע"מ 3542/04) דן במקרה של אדם אשר הגיש תביעה להקטנת מזונות בטענה שהכנסתו נמוכה במיוחד. אימם של ילדיו טענה כי הכנסותיו של אותו אדם מועברות לחשבונות אימו ובת זוגו הנוכחית וביקשה מבית המשפט לתת צו המורה על חשיפת דפי החשבון של האם ובת הזוג. בית המשפט העליון קבע כי מאחר שהאם ובת הזוג אינן צדדים למשפט יש לנהוג בזהירות יתרה בכל הנוגע לשמירה על פרטיותן. המידע הכלכלי הנוגע לאם ולבת הזוג הוא מידע פרטי. הצגתו במשפט הינה אפשרית בתנאי שהצגתו חיונית לצורך ניהול משפט אמת. עם זאת, קודם למתן החלטה דיונית הכרוכה בפגיעה בפרטיות, על בית המשפט להשתכנע ברלבנטיות ובחיוניות של המסמכים האמורים לצורך ניהול המשפט וביסוס התובענה. יש לבחון את חיוניות הצגת המידע, תוך שימת לב לעובדה כי בעלות המידע אינן בעלות דין אלא צדדים זרים להתדיינות, אשר לגביהן חשיפת חומר פרטי מוגן היא נדירה. בנסיבות העניין, הבירור אם הפגיעה הצפויה בפרטיות הינה לתכלית ראויה, והאם היא מידתית, מצדיקה כי החומר המוגן של האם ובת הזוג לא יוגש לבית המשפט בטרם ייבחן האם הגשתו רלבנטית, הכרחית ומידתית ובטרם תישמע תגובתן שלהן באשר לשאלות אלה. את התייחסותן לשאלות אלה ניתן לקבל בין בדרך של מתן תגובות בכתב ובין על דרך הזמנתן להעיד. באמצעות קבלת תגובתן או עדותן של האם ובת הזוג, יוכל בית המשפט להעריך האם צרכי עשיית משפט צדק מחייבים במקרה זה את גילויו של המידע הפרטי, או שמא ניתן להשיג את מטרות המשפט בדרכים חלופיות, בלא פגיעה בזכות יסוד מוגנת. במסגרת האיזון הראוי, יש חשיבות מסוימת גם לעובדה שהדיון בבית המשפט למשפחה, המוסמך לדון בהליך, נערך בדלתיים סגורות ולכן הפגיעה בפרטיות ? אם ובמידה שהיא בלתי נמנעת, מוגבלת בהיקפה ואינה הופכת נחלת הכלל.

החלטה נוספת בענין זה ניתנה ביום 26.9.05 ע"י בית המשפט לענייני משפחה. במסגרת תביעת מזונות דרשה התובעת כי ינתן צו המורה לבנק הפועלים להעביר לידיה את חשבונות הבנק של אחיו של הנתבע, בטענה כי הנתבע הפקיד כספים שנצברו מהכנסותיו בחנות הירקות בחשבונו של האח בהיותו סטודנט ובעל הכנסות נמוכות ומזדמנות. בית המשפט הורה כי האח יחקר בבית המשפט ורק לאחר חקירתו יוחלט האם ליתן את הצו.

האח סיפר בחקירתו שהוא סטודנט שסיפק את כל צרכיו בעבודה קשה וסבל תמיד מחיסרון כיס. יחד עם זאת צבר לטענתו סכום נכבד של 300,000 ? בחשבונו, והסביר כי הסכום היה "מונח" בבית אימו והופקד לחשבונו בשיעורין. בית המשפט לא קיבל את גירסת האח וסבר כי יש חשד לקנוניה בין האח לבין הנתבע שביקש להעלים את הכנסותיו ולכן נתן צו לחשיפת מסמכי הבנק של האח.

סיכומו של דבר, הדרך לחשיפת האמת זרועה בקשיים רבים, אך לא בלתי אפשרית. מאידך, "שקרן טוב" לא בהכרח יתגלה, ועם כאלו מוטב להגיע להסכם ויפה שעה אחת קודם...

מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי.

תום עידן חוסר השיוויון במזונות

נכתב על ידי רות דיין-וולפנר

בשני פסקי דין שיצאו בימים אלו מבית המשפט העליון נושבת רוח חדשה.

מזונות ילדים הינם נקודה כאובה לחלק גדול מהאבות. חוסר השיוויון בענין זה מובהק. למרות שבישראל קיים חוק שיוויוני הקובע כי מזונות הילדים יקבעו בהתאם ליחס ההכנסות של הוריהם, הרי נקבע שהחוק לא חל כאשר שני ההורים יהודים. במקרה זה הדין החל הינו ההלכה היהודית, המטילה על האב את החובה לדאוג לכל צרכיהם ההכרחיים של הילדים.
בתי המשפט קבע סכום מינימום המוטל על האב, גם ללא צורך בהוכחת הצרכים עד גובה סכום זה, והנטל היה לעיתים רבות קשה מנשוא.

לא מעטים המקרים של אם קרייריסטית המשתכרת סכומי כסף גבוהים בהרבה מאלו של האב, ומקבלת מהאב חלק ניכר ממשכורתו הדלה כדמי מזונות, וכי כך קובע החוק.

בפסק דין אוחנה שניתן בחודש יוני השנה אישר בית המשפט העליון סכומי מזונות נמוכים מהמינימום שנקבע בפסיקה, בטענה שיש להתחשב ביכולתם הכלכלית של שני ההורים.

בפסק דין צינובוי שניתן לפני ימים ספורים (2.10.05) ע"י כבוד השופטת אילה פרוקצ'יה בבית המשפט העליון נקבע שעל אף שהאב רופא ומשתכר סכומים נאים יחסית, הרי ש"פסיקת המזונות נעשית על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות מול הצרכים, וקביעה בהתאם לכך את שיעורם הסביר של המזונות."

כן התייחס בית המשפט לעובדה שהבעל עזב את אשתו וחי עם מאהבתו בדירה שכורה וקבע כי "התנהגות בן זוג, ככל שהיא עומדת לביקורת כזו או אחרת במישור המוסרי, אינה מצדיקה את "הענשתו" על דרך התעלמות מצרכיו הוא למדור ולמשק בית עצמאי משלו, אם כך בחר לחיות. זכות זו עומדת לו במסגרת האוטונומיה האישית הנתונה לו לקבוע את דרך חייו, והוא זכאי להגשימה בתנאי קיום סבירים, ובלבד שיעמוד בחובתו לספק את צרכיהם של ילדיו כדרך יכולתו הכלכלית הסבירה. לפיכך, במסגרת האיזון ההולם בהערכת גובה המזונות שעל אב לשלם לילדיו (מעבר לצרכיהם ההכרחיים), יש ליתן משקל ליכולתו הכלכלית ולצרכיו שלו".

חלוקת הכנסת המשפחה מכל המקורות והתחשבות גם בצרכי האב, מעמידה את פסיקת המזונות באור שיוויוני וליברלי, כפי שראוי לבתי המשפט לפסוק בשלהי שנת 2005. הדין העברי, המטיל על האב את החובה המוחלטת לדאוג לילדים כבר אינו רלוונטי בעידן בו לאימהות משכורות נאות, ומן הראוי שבתי המשפט לענייני משפחה, הפוסקים מזונות כדבר שבשיגרה ומדי יום, יאמצו את הדרך הליברלית שהתווה בית המשפט העליון.

מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי.